על פי המסורת, ועד העדה הספרדית הוקם על ידי הרמב"ן, והנהיג את יהודי ירושלים מאות בשנים. בראש הוועד העדה עמד הראשון לציון, שמשרתו אוחדה, החל משנות הארבעים של המאה ה-19, עם משרת החכם באשי (=ראש הרבנים), והוא הוכר כנציגו המוסמך של היישוב כולו כלפי השלטונות העות'מאנים, וכסמכות עליונה בכל ענייני הדת. סמכות זו העלתה את החכם באשי על פני רבנים אחרים, וגם את מעמד העדה הספרדית על פני עדות אחרות.

החל מאמצע המאה ה-19 סבל הוועד מפילוגים על רקע מוצא, כבר בשנת 1860 התפצל ועד העדה המערבית בירושלים מתוך הוועד, ולאחר מכן התפצלו קבוצות נוספות.

מתחילת המאה ה-20, נחלש מאוד מעמדה של ועד העדה הספרדית בירושלים, הן בשל העובדה כי רוב אנשי העליות, הראשונה, השנייה והשלישית, שהגיעו לירושלים היו אשכנזים, ובכך הקטינו את אחוז היהודים הספרדים בירושלים, והן בשל מאבק חריף ביותר על תפקיד החכם באשי לאחר פטירת הרב יעקב שאול אלישר בשנת 1906. יתר על כן, בעקבות מלחמת העולם הראשונה נתדלדלו מאוד משאביה של העדה הספרדית.

נכסי הוועד

ועד העדה החזיק רכוש קרקעי רב מאוד בירושלים; הוא כלל חלקות אדמה בהר הזיתים שהוקדשו לבתי עלמין, מבנים למגורים לצורכי ציבור וחנויות בירושלים וסביבתה; בעיר העתיקה, בתי גבול אלמנה, והחצרות מסביב לארבעת בתי הכנסת הספרדיים, שאחד מהם על שם רבן יוחנן בן זכאי; תלמוד תורה ובית החולים משגב לדך; מחוץ לחומות ובעיר בעיר החדשה: בתים בהקדש טורא (בשכונת משכנות שאננים), ובשכונות ימין משה, אבן ישראל, בית ישראל, מחנה יהודה, זיכרון משה, רחביה, מרכז העיר החדשה, במרכז המסחרי שמעא (ממילא), כפר השילוח, ובשכונת שמעון הצדיק. בתחילת שנות השלושים, התגוררו בדירות שהיו בבעלות ועד העדה בתחילת כ-530 איש. בנוסף, היו לוועד העדה נכסים ביפו, ואף בעיר ח'נאקין בעיראק.

כחודשיים לאחר הכיבוש האנגלי של ירושלים, קם ועד העדה הספרדית בירושלים. במתכונת החדשה שנמשכה כל תקופת המנדט, הוא היה ישות משפטית שמתפקידיה, בין השאר פיקוח על נכסי העדה בארץ ישראל ובחוץ לארץ, על הכנסותיה, ניהול נוסדות חינוך וחסד והחזקתם, על מתן סיוע לתלמידי חכמים ורבנים ועל צדקה לנזקקים.

בין השנים 1938–1947 נשיא ועד העדה הספרדית היה עורך הדין דוד אבולעפיה.

לאחר הקמת המדינה, נמצא חלק גדול מרכוש הוועד מחוץ לשטחה, דהיינו בשטח ממלכת ירדן; כמו כן, וועד העדה איבד את השליטה על חלק מההקדשים, כגון הקדש סימה בליליוס.

מעמד הוועד נחלש גם כתוצאה ממאבקים רבים בצמרת ועד העדה הספרדית בין מנהיגיו היו אליהו אלישר ודוד סיטון.

סיבות נוספות לפיחות במעמד העדה הספרדית, קשורות לשואת יהודי אירופה, בה נכחדו או יצאו ממדינותיהם, בני קהילות האם של העדה מסלוניקי ויוון בכלל, בבולגריה וביוגוסלביה; ובמקביל, בשל עליית יהודי צפון אפריקה והמזרח התיכון, שרבניהם ומנהיגהם תפסו עמדות השפעה בחיי הדת והמסורת של יהודי המזרח.

באמצע שנות ה-80, לאחר שהתקבל חוק העמותות, פוצל הוועד לשש עמותות אחיות שבהן "ועד העדה הספרדית"; "החברה קדישא הספרדית" ו"בית החולים משגב לדך".

משנת 1990 עמד בראשות ועד העדה הספרדית יחזקאל זכאי.

מקימי הארגון - להמשך