יהדות מרוקו היא הקהילה היהודית הגדולה ב, והייתה הקהילה הגדולה ב.
ראשית התפוצה ה ב מתוארכת על פי עדויות ל לספירה. ב יהודים התגוררו בעיקר בערי החוף של המערבית ועסקו במיוחד ב. בתחילת אימצה מרוקו את ה. תחת השושלות המוסלמיות יהודי מרוקו ידעו תקופות פריחה תרבותית וכלכלית ותקופות של רדיפות קשות. היחס ליהודים השתנה באופן תמידי בין שליט לשליט, והם סבלו בעיקר בתקופות של אי-יציבות. לאחר של שנת המוני מגורשים הגיעו למרוקו, ושימשו בתפקידים משמעותיים בניהול מסחר החוץ והדיפלומטיה של הממלכה. לאחר הפיכת מרוקו ל של בשנת על פי רוב נהנו היהודים מביטחון רב יותר, וממעמד חברתי וכלכלי משופר.
לאורך הדורות יהדות מרוקו הייתה מרכז ליצירה תרבותית, ענפה ו חוברו בה על ידי דורות של מלומדים יהודים. מורשת של ימי הביניים השתלבה בתרבות של יהודי מרוקו לאחר גירוש ספרד, והשפעתה ניכרת במסורות ה, , פסיקה הלכתית, ועוד.
יהודי מרוקו שמרו על זיקה חזקה ל לאורך הדורות, וקבוצות של יחידים עלו לארץ והיוו חלק משמעותי מ. ניצני הפעילות הציונית המודרנית הופיעו החל מראשית , ואיתם החלה להתגבר . גורמים חיצוניים כגון גם כן האיצו את קצב העלייה. לאחר ועד שנת עלו אליה למעלה מ-250,000 יהודים ממרוקו, בעוד אחרים היגרו לארצות ו ובעיקר ל. בראשית המאה ה-21 נותרו במרוקו עצמה כ-2,500 יהודים.
העת העתיקה
על פי מסורות מקומיות, הגיעו לאזור מרוקו מ החל מימי , בספינות סוחרים . העדויות ה וה המוקדמות ביותר שנמצאו מצביעות על קיומה של קהילה יהודית ב החל מהמאה השנייה לספירה, בתקופה ה.
הפיניקים ניהלו בעת העתיקה מסחר ענף בין ה, שבו שכנו גם , לבין כל חלקי . הפיניקים שיצאו מאזור לבנון הקימו קולוניות ברחבי אגן הים התיכון, בהן , וישובים נוספים בצפון אפריקה. עדות לכך שבמסעות המסחר הפיניקים השתתפו גם יהודים מצויה ב: וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי אֶת-עֲבָדָיו אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת יֹדְעֵי הַיָּם עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה: וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה וַיִּקְחוּ מִשָּׁם זָהָב (, ט', כ"ז-כ"ח). בידי צאצאי קהילת ומספר קהילות נוספות בצפון אפריקה מסורת כי אבותיהם הגיעו לאזור באניות הפיניקים או דרך היבשה והתיישבו בו עוד קודם ל.
החל מראשית התקופה הרומאית ישנן עדויות (ב, בכתבים ונוצרים ובממצאים עתיקים) המלמדות על הימצאותה של קהילה יהודית גדולה בצפון אפריקה. בספר המאוחר יחסית, נכתב כי הרומאים גירשו 30,000 יהודים לצפון אפריקה אחרי . בעיר הרומית העתיקה ששוכנת מצפון ל של ימינו, נמצאו כתובות בעברית על מצבות של קברים יהודים מהמאה השנייה לספירה, וכמו כן נמצאו כדים מעוטרים בציור של . חלק מהחוקרים מאמינים גם שאחד משרידי המבנים שנמצאו בעיר היה . לא ידוע רבות על אורחות חייהם של היהודים בצפון אפריקה בתקופה הרומית; מממצאים ארכאולוגים עולה שהם חיו בערי החוף ולא בפנים הארץ, עסקו כנראה במסחר, ובמאות 4–6 הקהילה היהודית חוותה פריחה, כנראה בשל התפתחות המסחר באזור או זרם מהגרים מארץ ישראל. ידוע עוד שה בצפון אפריקה מרדו ברומאים בתקופת הקיסר במאה ה-2 לספירה במה שידוע כ. מרכז המרד בצפון אפריקה היה , אך ייתכן שרבים מהלוחמים נסוגו לעבר האזורים ההרריים במרוקו מפני הצבא הרומאי.
קהילה יהודית המשיכה להתקיים באזור גם במהלך התקופה ה. לעתים השלטון הביזנטי גזר על יהדות צפון אפריקה גזרות שונות. כך למשל הקיסר ב הוציא צו נגד היהודים ועמים לא-נוצרים אחרים שהגביל את הפולחן הדתי שלהם, הורה על הפיכת בתי כנסת לכנסיות, והביע תקווה שהם יאמצו את דת ה, עם זאת ההוראות של הצו כנראה לא נאכפו בפועל. ישנן עדויות שגם בתקופת שלטונו של הקיסר (-) היו רדיפות על רקע דתי כנגד היהודים בצפון אפריקה. בספר מ, חיבור פולמוסי כנגד ה, כתוב שהיהודים בצפון אפריקה אולצו . אולם יש מחלוקת בין חוקרים של התקופה לגבי טיבן ואמינותן של עדויות אלה.
בעקבות המרת הדת של ב ל הורע מצב היהודים בספרד במאה ה-7, ושליטים מסוימים אף כפו עליהם גירוש מספרד או המרת דת. בעקבות זאת לאורך השנים – חל זרם הגירה של יהודים מספרד לאזור של ימינו (וכן לשאר חלקי צפון אפריקה).
התקופה המוסלמית המוקדמת
בעיר
עם התפשטות ה במאה ה-7, צבאות החלו לנוע גם מערבה לכיוון . כיבוש ה היה תהליך הדרגתי והצבא המוסלמי נתקל בקשיים, אך עד תחילת המאה ה-8 לספירה הושלם כיבוש מרוקו בהובלת הגנרל . במהלך התקופה המוסלמית במרוקו היהודים חוו עליות ומורדות במצבם ומעמדם. העיקרון שהנחה את השלטון המוסלמי ביחס ליהודים היה הגדרתם כבני מעמד ה"" שעליו חלים . רמת האכיפה של חוקי ה"ד'ימי" השתנתה בין שליט לשליט, כאשר היו שליטים נוחים יותר ליהודים, והיו שליטים נוקשים שרדפו את יהודי המדינה באמצעים אלימים או כלכליים. לחוקי עומר המקובלים בעולם האסלאם כולו נוספו במרוקו חוקים מיוחדים שלא התקיימו בארצות אחרות, כגון חיוב היהודים לחיות ברובע מסוגר (), בעיקר החל מהמאה ה-19, ומגבלות תנועה על יציאת היהודים מהרובע.
גורם מרכזי נוסף שהשפיע על רמת ביטחונם של יהודי מרוקו לאורך הדורות היה מידת היציבות האזורית. עד העת המודרנית הייתה על פי רוב מחולקת בין "בלאד אל-מח'זן" (ארץ האוצר), שטחים שבהם השלטון המרכזי מצליח לגבות מסים ולכפות את סמכותו, ל"בלאד אל-סיבא" (ארץ המרידה) שטחים שבדרך כלל היו תחת של שבטים או כוחות אחרים המורדים בשלטון. מצבם של היהודים בכל אחד מהאזורים היה תלוי במדיניות של השבט או השליט המסוים ששלט באזור שבו הם חיו, ולעתים באותן שנים רמת הביטחון של יהודים מאזורים שונים במרוקו הייתה שונה משמעותית.
השושלת האידריסית[ | ]
בעקבות ריחוקה של מרוקו מהמרכזים האימפריאליים של ה האסלאמית ששכנו בסוריה ועיראק, לרוב שלטו על מרוקו שושלות מוסלמיות עצמאיות. השושלת המוסלמית העצמאית הראשונה במרוקו הייתה (–), שושלת שטענה שמוצאה המשפחתי הוא מ ולא ראתה את עצמה כפופה ל. אידריס הראשון גזר גזירות קשות על היהודים וניסה לכפות עליהם את דת האסלאם, עד כדי כך שמקורות מסוימים מהתקופה מציינים שהוא הצליח למחות את הקהילות היהודיות והנוצריות באזורים שהיו בשליטתו. במקורות אחרים יש ראיות שמעידות שקהילות יהודיות שרדו גם במהלך תקופתו.
בנו ויורשו, אידריס השני, נודע ביחס סובלני כלפי היהודים והזמין אותם להתיישב בעיר אותה הפך לבירתו. בתקופת השושלת האידריסית הוקמה בפאס והעיר נהפכה למרכז רוחני ואינטלקטואלי של עולם האסלאם. במקביל פאס נהפכה גם למרכז רוחני ואינטלקטואלי יהודי. בתקופה זו פעל בפאס המשורר היהודי ומחלוצי תחום ה השמית ומלומדים יהודים רבים נוספים פעלו בעיר או היו ילידיה, כולל , , . ההיסטוריון האנדלוסי המוסלמי מציין:
"היהודים היו רבים יותר בפאס מאשר בכל עיר אחרת ב. משם הם יצאו למסעות מסחר לכל ארץ בעולם".
כחלק מהפריחה הרוחנית באזור, עלה מעמדם של יהודי בקרב התפוצה היהודית בעולם. כך למשל , שעד אותה תקופה הונהגה על ידי בני משפחות ארצישראליות, החלה מסוף להיות מונהגת על ידי גאונים שבמקורם מצפון אפריקה. מספר מהם יוצאי ו.
במהלך המאה ה-10 האידריסים איבדו את שליטתם האפקטיבית על מרוקו, שעברה להישלט הלכה למעשה על ידי שבטים . האידריסים עצמם אמצו בתקופה זו את המנהגים ואת התרבות ה על אף מוצאם ה. בראשית מרוקו התאפיינה במלחמות בין שבטי ה שנתמכו ברובם על ידי לבין שבטי ה שנתמכו בעיקר על ידי . אי היציבות ששררה במדינה הובילה למאורעות קשים כנגד הקהילה היהודית, שהקשה שבהם הוא שבמהלכו נהרגו כ-6,000 מיהודי העיר פאס על ידי מנהיג שבטי קנאי לאסלאם.
אל-מוראביטון[ | ]
במהלך אמצע המאה ה-11 שושלת הצליחה לאחד את שבטי ה לכוח רב עצמה, ויצאה למסע כיבושים שבמהלכו השתלטה על מרוקו ו. ימי שלטונה של שושלת אל-מוראביטון היו תקופה של ביטחון יחסי עבור היהודים שנמשכה עד אמצע . מספר יהודים מונו לתפקיד של , מספר רופאים יהודים עבדו בחצר המלוכה, ומשוררים ואנשי רוח יהודים רבים פעלו בתקופתם. כשהיה צורך להרחיב את גודלו של המפורסם בעיר הבתים היהודים ששכנו קרוב אליו הופקעו, אך בעליהם קיבלו כנראה פיצוי הוגן עבור נכסיהם. מסמכים מ מלמדים על חלקם הבולט של יהודי מרוקו בסחר עם החל מסוף המאה ה-11. עם זאת, לצד הביטחון היחסי שהיה ליהודים בתקופה זו חלה גם התדרדרות הדרגתית במעמדו של המיעוט היהודי. במכתב של סוחר יהודי מהתקופה הוא כותב ששנאת יהודים נפוצה מאוד בעיר פאס. השליט הטיל על היהודים מס גדול לתשלום וכנראה גם החרים מרכושם. אותו שליט גם אסר על היהודים להתיישב בעיר שייסד אביו והורה שכל יהודי שייתפס בה בשעות הלילה יומת ורכוש משפחתו יילקח. עם זאת הגבלה זאת כנראה לא הייתה תקפה לבעלי מעמד גבוה; בכתביהם של והפילוסוף מוזכרים שני רופאים יהודים מפורסמים אשר הוזמנו על ידי יוסוף בן תאשפין למרקש כדי לייסד בה ולהיות לו ליועצים.
אל-מוואחידון
תקופת המוראביטון השקטה יחסית באה לסיומה עם עליית שושלת ששלטה ב ועל חלקים מ החל משנת ועד . קבוצה מוסלמית קנאית זו שאפה להכניס מתחת לכנפי האסלאם את כל בני המיעוטים במגרב, ובעיקר את ה. דינם של מי שלא התאסלמו היה מוות ואילו גזר דינם של אלו שאכן התאסלמו היה אפליה כלכלית וחברתית, שכן הכנות של ההתאסלמות שלהם הוטלה בספק, ולכן הם המשיכו להיות נתונים לגזרות והגבלות. על פי "ספר הקבלה" של המלומד היהודי בן התקופה רבי , באותן שנים "לא נותר יהודי אחד מאל-מהדיה (אשר ב) עד סילווס (אשר ב)". אלפי יהודים נהרגו במהלך מסעות הכיבושים של אל-מוואחידון, רבים הקריבו עצמם על , אחרים התאסלמו באמת או למראית עין בלבד, ויהודים רבים ברחו לארצות אחרות. בכתבי ה נמצא מכתב של סוחר יהודי בקהיר שמתאר את גלי הפליטים שמגיעים לעיר מהטריטוריות של אל-מוואחידון, וכמו כן את הסבל שעבר על היהודים בצפון אפריקה המערבית. כך למשל המכתב מציין ש-150 יהודים בעיר בחרו למות על קידוש השם, לאחר שהועמדו בפני הבחירה של מוות או התאסלמות. כתב מפורסמת בשם "אהה ירד על ספרד" על האירועים תחת שושלת אל-מוואחידון. בקינתו זו הוא מציין את חורבנן של הקהילות היהודיות בערים השונות של ספרד ו אחת אחר השנייה.
