היסטוריית 'שמות משפחה' של יהודי מרוקו השם הוא תעודת הזהות של האדם. בתקופות הקדומות, נשאו היהודים אך ורק שמות פרטיים בהוספה של שם האב או האם, כגון ''אברהם בן אליעזר'' או ''רבקה בת חנה''.פיזור היהודים בתפוצות, השפעתה של הסביבה הלא יהודית ורצונם של הגויים להבליט את היהודים גרם לתופעה מיוחדת במינה: יצירה של אלפי שמות משפחתיים. אצל יהודי ספרד התחילה התופעה הזו עוד לפני אחיהם האשכנזים, שחויבו לזה רק אחרי המהפכה הצרפתית בסוף המאה ה-18.קיצור של 12 שמות מתוך השמות הידועים, כמניין שבטי ישראלאזולאישם של משפחות ידועות ומכובדות ביהדות ספרד. כמה הסברים ניתנו על השם הזה. ההסבר הדתי-מיסטיהוא הפופולארי ביותר אבל עם הסבירות הכי נמוכה: ראשי תיבות מהפסוק ''אישה זונה וחללה לא ייקחו'' (בקשר לכוהנים). הסבר יותר סביר: מהמילה הספרדית ''אזול'' (Azul), שהוא הצבע כחול. היהודים בספרד עסקו הרבה באמנות יצירת קרמיקה בצבע הכחול המיוחד. ישנו הסבר שלישי המתקשר למקור ברברי ''איזיל'' שמשמעותו ''טוב''.אבוטבול''אבוטבול'' הוא שם נפוץ מאוד בגרסותיו השונות: בוטבול, טבול, טובול, טובלי ועוד. מקורו של השם ערבי, ומכנה מקצוע של יצירת או נגינת תופים. הרב יוסף משאש רואה בו מקור אחר: נגר, שלפי שפת התלמוד ובשפה הספרדית המדוברת ''מייצר שולחנות'' (Tablas). יש גם המייחסים לא מקור תנכי מהשם ''טובל'' מצאצאי יפת. השם הזה נפוץ בכל מדינות המערב (צפון אפריקה).אמסלם''אמסלם'' הוא גם שם ממקור ערבי, שמקורו בשם ''אסלם'', ''מי שכפוף ל-אל'' או מי ''ששוחר שלום''. ישנו הסבר אחר אבל פחות סביר, על מקור עברי ''עם שלם''. הרבה עולים שהגיעו לארץ עם השם ''אמסלם'' אמנם שינו את שמם ב''עם-שלם''. השם הזה נפוץ אצל יהודי מרוקו וגם מאלג'יריה.בן-חמושם נפוץ מאוד גם בגרסה ''בן-חמו''. משמעותו ומקורו קשה להגדיר. בשפה הברברית, ''חמו'' הוא קיצור של השם הערבי הכי ידוע: מוחמד. אבל איך יכול להיות שיהודים נשאו את שמו של הנביא מייסד דת האסלם! בעבר הרחוק, סרבו הרבנים לרשום אותו במסמכים רשמיים או בכתובות, ואחר זמן מה, הסכימו לעשות זאת כשייחסו לו מקור עברי: קיצור של השם ''חיים''. כיום, רוב המשפחות נושאות את השם ''בן-חמו'', הן במרוקו הן באלג'יריה.בן-הרושמקורו של השם הזה קשה להגדיר כי ישנו ספק על ההגוי: עם ''ס'' או עם ''ש'' בסופו. עם השם המדויק הוא ''בן-הרוס''. מקורו הוא ערבי-ברברי אבל אין מידע על משמעותו. במקרה השני, המקור עברי, מהמובן ''הבן של השליט, הנשיא, המנהל''. לפי החוקרים, חלק מנושאי השם הם מצאצאיו של הרב המפורסם ר' אשר בן יחיאל המכונה ''הראש'', או ''בעל הטורים'' שנולד בגרמניה במאה ה-14, והיגר לטולדו שבספרד. סימן לסבירות הוא שהשם מופיע אצל הרבה משפחות ממגורשי ספרד שהגיעו למרוקו.דהןשם ממקור ערבי שמשמעותו ''אדחאן'', בעברית ''צייר'' או ''עסאי''. השם מופיע בטולדו כבר במאה ה-14, ואחרי הגירוש הגדול, השם מופץ בכל 'תפוצות' ספרד, במזרח כמו במערב. היום השם מוכר במרוקו, אלג'יריה ותוניסיה, אבל במרוקו הוא בן 5 השמות הכי ידועים. נוסח אחר: בן-דהן.וקניןהמקור הוא כנראה ברברי, והשם מורכב מסימן הייחוס '''או'' (''בן'' בשפה הברברית) והמילה ''אקאן'', גרסה ברברית של השם ''יעקב''. הסבר אחר: מהמילה ערבית-ברברית ''עקנין'' (מרגלית). האפשרות השנייה סבירה כי במקור, רוב המשפחות היהודיות נשאו את השם ''עקנין'' בלי סימן הייחוס. השם נפוץ במרוקו ובאלג'יריה כאחד.מרציאנושם ספרדי לפי שמקורו בעיר ''מורסיה'' בדרום-מזרח ספרד. לפי מסורת המשפחה, היא קיימת מאז גירוש שבט יהודה מארץ ישראל על ידי הרומאיים, אחרי חורבן בית-שני. יהודים התיישבו בעיר ''מורסיה'' וכשה היגרו לעיר סביליה, נקראו ''מרציאנו'' על שם העיר הקודמת. בסוף המאה ה-14, כשהתחילו הרדיפות נגד היהודים ע''י הנזירים הדומיניקאנים, התנצרו חלק מהם כדי לשרוד והמשיכו להיות יהודים בסתר. הרבה משפחות ברחו לכיוון ''ממלכת טלמסן'' בצפון-אפריקה, וביניהם אבות משפחת מרציאנו ממרוקו. הם נחשבים בין מקימי העיירה ''דבדו'' בגבול מרוקו-אלג'יריה, שרוב תושביה תמיד היו יהודים. עם כיבש אלג'יריה ע''י צרפת (1930), התפזרה המשפחה התפזרה בכל מרוקו ואלג'יריה. ישנה גם עיר באיטליה ששמה ''מרצ'יאנו'' אבל אין ליהודים האלה קשר עם המשחה המרוקאית.משאששם משפחה ממקור ערבי-ספרדי. המשמעות נובעת מהעשבוני ''משאשה'' הצומח באדמות בורות. הצמח נתן את שמו לעיירה ''מיזאס'' באזור מדריד, בירת ספרד. לפי המחקר של הרב יוסף משאש, בעבר, יהודים כנוצרים ילידי האזור נשאו את השם הזה. לפי הרב אייזנבט, מקורו של השם הוא במילים ''יונק'', ''מוצץ'', ''ממשש''. אחרי גירוש ספרד, ניתן למצוא את השם במזרח אלג'יריה (תלמסן, דבדו), אבל רוב המשפחות ''משאש'' נמצאו במרוקו (מקנס, קזבלנקה, מראקש).עמר''עמר'' הינו שם ממקור ערבי (אל-עמר), שמשמעותו המילולית היא ''זה שממלא''. לאחר מכן, השם כינה את מקצועות בבנין. השם מופיע מהמאה ה-14 ו-15. יש לו כמה משמעויות היסטוריות: המספק חומרים ואמצעים למי שמתכננן לפתוח עסק (מקצוע נפוץ אצל היהודים), מתיישב, חוכר, ובדרך-משל ''האוסף הון וכסף''. כמה היסטוריונים יחסו את השם למקורות תנכיים: ''אומר'', מצאצאיו של עשיו, או ''עמרי'', מלך בישראל. השם הוא מאוד נפוץ גם אצל המוסלמים, וישנן חוקרים הטוענים שזוהי עדות על יהודים שהתאסלמו בעבר. ''עמר'' הוא בן 20 השמות הנפוצים ביהדות מרוקו וניתן למצוא אותו גם אצל יהודים באלג'יריה.כנפושם משפחה ממוצא ברברי, שמקורו ''אחניף''. מדובר בבגד ה''ברנוס'' השחור המסורתי שלובשים הגברים הברבריים באזור אנטי-אטלס. במובן אחר: ''הלובש מעיל'', ''בן-חסות''. מקור המשפחה במרוקו הוא בכפר אופראן, בדרום המדינה, אזור שנחשב כמושב הכי ותיק של יהודי מרוקו, עוד מימי בית-ראשון! חוקרי השפה העברית מייחסים מקור עברי לשם, מהמילה ''כנף''. הסבר זה מתיישב עם הגרסה הראשונה על ''חסות'' (מתחת לכנפיים).שטריתשם ממקור ערבי המכנה איש אמיץ, גיבור. מקורו הגיאוגרפי של המשפחה הוא העיר 'תפיללת' שבמזרח מרוקו, בשולי מדבר-סחרה. השם קשור למקום הזה עד כדי כך שבעיר ספרו ליד פסי, בני משפחת שטרית נשאו את השם 'אל-פיללי'. השמות ''שטרית'' או ''בן-שטרית'' מדורגים בין ה-15 הכי נפוצים במרוקו.וזוהי רק ההתחלה ~

​

תרבות- שמות משפחה