דוד עמר (2000 – 1921) נולד בעיירה סטאת שבמרוקו, שימש שנים בתפקיד יו”ר הקהילות היהודיות במרוקו, היה מנהיג מרכזי ומוערך מאוד בקרב הקהילות היהודיות במרוקו ובתפוצות. דוד האמין כי קיים צורך בשימור המורשת התרבותית של יהודי צפון אפריקה, כי יסוד חיזוקו וצמיחתו של העם היהודי טמון בייחודיות התרבותית וההיסטורית שמביאה איתה כל קהילה תוך שמירה על שורשיו של העם היהודי. ציוני נלהב ואוהב ישראל. בנו דניאל, ממשיך מורשתו, סייע בתרומתו הנדיבה לבניית מרכז המורשת לזכרו

דוד נולד כבן יחיד להוריו שהיו מנכבדי הקהילה. בשנת 1945, סמוך לסיום מלחמת העולם השניה נישא והקים משפחה. בחייו היה איש משפחה למופת, אוהב ואהוב.

את עסקיו החל בגיל צעיר מאוד. בשנת 1938, בגיל 17, שימש דוד כסוכן של חברת דגנים, בגיל 21 קיבל הצעה להצטרף אל החברה הצרפתית Comptior Francais de Maroc ולאחר מכן קיבל את ניהולה. עוד בשנות ה 50 של המאה העשרים יצר דוד קשר עם תנועת ה’איסתיקלאל’ במרוקו וסייע להם במאבקם לעצמאות. עם קבלת העצמאות בשנת 1956 נבחר לראש קהילת העיר ‘קניטרה’. בשנת 1960 הצטרף לתנועת החזית להגנה על המוסדות החוקתיים ‘Fedic’ עם הקמתה. בשנת 1963 נבחר לסנט המרוקאי ולממלא מקום נשיא לשכת המסחר והתעשיה בעיר רבאט. בשנת 1952 הקים חברת דגנים ופירות יבשים ותואר כנציג העולמי של הדגנים, קיבל את אות אביר ליגיון הכבוד הצרפתי, ומהמלך חסן השני את אות המלך שנחשב לעיטור הגבורה והכבוד הגבוה ביותר בממלכה. בשנת 1965 העביר את מרכז חייו ועסקיו לעיר הבירה רבאט ועשה חייל בעסקיו, אליהם רתם מאוחר יותר את בנו דניאל.

בעקבות מלחמת הסהרה עם שבטי הפוליסריו, שנסתיימה בהסדר הפסקת אש בשנת 1991, מצא המלך חן השני בדוד שותף ושגריר של רצון טוב להסברת העמדה המרוקאית ברחבי העולם בכלל ובארה”ב בפרט.

הרומן שלו עם הציונות החל בשנים מוקדמות של חייו. תמיד היה גאה במוצאו היהודי, היה ציוני נלהב ואוהב ישראל. בתקופת עליה ב ממרוקו (1956-1961), בהמשך לפניה של גורמים בכירים מהמוסד, סייע בארגון העליה הבלתי לגלית של יהודי מרוקו לישראל. במסגרת פעילות זו הגיע לישראל ב 1960 במעטה של סודיות ונפגש עם אישים שונים וחשובים בישראל כמו גולדה מאיר, שרי ממשלה דאז וראשי מחלקת העליה של הסוכנות היהודית. דוד אירח בביתו שבמרוקו את ראשי מנהיגיה של מדינת ישראל וביניהם שמעון פרס, יצחק רבין, זלמן שז”ר, גולדה מאיר, אבא אבן, חיים בר-לב ואחרים. בשנת 1971 בעקבות הפגנת הפנתרים השחורים, הגיע לישראל ונפגש שוב עם גולדה מאיר שהיתה כבר ראשת ממשלת ישראל.

בסוף 1956 נבחר כמזכ”ל מועצת הקהילות של יהודי מרוקו, ארגון הגג היציג של יהודי מרוקו. שלטונות מרוקו העצמאית (מאז 1956) שאפו לשילוב מלא של אזרחיה היהודים תוך כיבוד דתם, תרבותם ורכושם. בשנת 1979 התקבלה שוב הקהילה היהודית המרוקנית כחברה מלאה בקונגרס הציוני-העולמי. דוד פעל מאחורי הקלעים לקרב בין מרוקו לישראל ותמך במאמצי המלך להביא לפיוס ולשלום בין מדינת ישראל למדינות ערב.

בשנת 1984 ארגן בעיר רבאט את הקונגרס העולמי של יהדות מרוקו. כינוס של יהודי מרוקו מכל רחבי העולם אותו ארגן בשיתוף השלטון במרוקו. לקונגרס הוזמנו לראשונה, לצד מנהיגים יהודיים מכל העולם, גם נציגים מישראל. שנה לאחר מכן קיבל המלך חסן השני, באיפראן, את ראש הממשלה דאז, שמעון פרס.  בשנת 1985 השתתף בקונגרס העולמי של יהדות מרוקו במונטריאול שבקנדה בו נטלו חלק נציגים מספרד, ארה”ב, צרפת, קנדה, ישראל, בריטניה ומרוקו ובו הוגדרו שני יעדים מרכזיים: שימור והפצת התרבת הייחודית, בת מאות השנים, של יהודי מרוקו והצורך בקידום השלום בין ישראל ומדינות ערב