רוברט אסרף (2018 – 1936) נולד ברבאט שבמרוקו והיה אחד ממנהיגיה הבולטים והמשפיעים ביותר של יהדות מרוקו בדורות האחרונים. הוא היה בין השאר איש עסקים, איש-רוח והיסטוריון, חוקר של יהדות מרוקו, נשיא ‘המרכז לחקר יהדות מרוקו’ בפאריס ובמרוקו ומזכ”ל האיחוד העולמי של יהודי מרוקו. רוברט שימש בתפקידים חשובים ובכירים במינהל ובכלכלה של ממלכת מרוקו וסייע לעיצוב פניה של הממלכה לאחר קבלת עצמאותה מצרפת בשנת 1956. שנים רבות שימש בתפקיד יועץ בכיר למלך חסן השני והיה מבאי ביתו. על תפקידים אלה זכה לעיטור הגבוה של הממלכה המרוקנית. רוברט היה התורם הראשון ומראשי היזמים לבניית מרכז המורשת.

רוברט היה אדם בעל מודעות היסטורית עמוקה ומחוייב לקשר הדורות העמוק בין יהודי מרוקו לארץ הולדתם. היה ציוני נלהב ופרטריוט מרוקני בעת ובעונה אחת. שני הצדדים השתלבו היטב זה בזה וקיבלו ביטוי במחויבותו העמוקה ליהדות מרוקו ובהבלטת מקומה של יהדות זו בהיסטוריה של עם ישראל ובחברה הישראלית. 

הרומן שלו עם הציונות וישראל החל בשלב מוקדם בחייו. בשנת 1953, כשהוא בן 17, בהשפעת פעילות חינוך ציונית במסגרת תנועת הבונים, עלה לישראל לבדו. בלחץ אימו נאלץ לחזור למרוקו כדי להשלים את לימודי התיכון. בתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים, בה נשבו במרוקו רוחות מאיימות ועוינות כלפי יהודי הממלכה, מימש את שאיפותיו הציוניות עלה עם משפחתו לישראל, התגורר בעיר שדרות והקים בה מפעל תעשייתי במטרה לסייע בפיתוח הכלכלה בארץ וכדי לספק מקומות עבודה לתושבי העיירה, מרביתם יוצאי מרוקו שהיו במצוקה כלכלית.’

שנים ספורות לאחר עלייתו לישראל, שב לפריז ואח”כ למרוקו, שם חזר והשתלב בצמרת הכלכלית של הממלכה. בשנת 1984 בחסות ‘האיחוד העולמי של יהודי מרוקו  ‘אותו הקים, הגיעה משלחת של בכירי המשק והכלכלה הישראליים, יחד עםעיתונאים בכירים, לביקור היסטורי ראשון מסוגו במרוקו. ביתו רחב הידיים במרקש היה מוקד עליה לרגל ליחידים, קבוצות ומשלחות מישראל, בהם דיפלומטים (שמעון פרס) שהגיעו לפגישות עם המלך חסן. רוברט ראה באירוחם בביתו כבוד גדול.

רוברט היה לוחם גדול למען קידום השלום בין ישראל לעולם הערבי והמוסלמי והטיף לו בכל לב ובכל פורום. את השקפותיו שיתף ב‘רדיו שלום’, תחנת רדיו יהודית בפריס אותה רכש די לקדם את רעיונות השלום. כמו כן שיתף את דעותיו במאמרים רבים בעיתונות המרוקנית ובחיבורים שונים. היה סגן יו”ר מועצת המנהלים של שבועון החדשות החשוב ‘מריאן’ שהוא נמנה עם מייסדיו.

ערב קבלת העצמאות של מרוקו ב 1956, נסע רוברט לפריס כדי ללמוד מדעי המדינה ומשפטים באוניברסיטת סורבון שם התיידד עם בכירים לעתיד בשלטון במרוקו. עם סיום לימודיו בשנת 1959, חזר למרוקו והתמחה במחלקה המשפטית של משרד הפנים. במסגרת זו היה אחראי להכנת הבחירות הראשונות לרשויות המקומיות שנערכו במרוקו (מאי ;1960). משם עבר למשרד החקלאות שם הכיר את נסיך הכתר מולאי חסן, לימים המלך חסן השני שהתרשם מיכולותיו ומינה אותו כיד ימינו, בתפקיד זה היה מעורב בכל פעילות ממלכתית לצידם של המלך חסן ועוזרו האישי, עד לשנת 1966 בה מונה ליועץ המשפטי של יו”ר הפרלמנט. לאחר תקופה עזב את השירות הציבורי ועבר לעולם העסקים.

בכל השנים הללו במרוקו היה קרוב מאוד למקבלי ההחלטות בחצר המלוכה ובממשלת מרוקו והיה חשף להתפתחויות הדרמטיות בהתארגנות של יהודי מרוקו ובגיבוש השאיפות הציוניות שלהם לצאת ממרוקו. בשנות ה 80 כבר לקח חלק מאחורי הקלעים בתהליך השלום בין ישראל למצרים ומילא תפקיד חשוב בכינון היחסים בין ישראל למרוקו אותם ראה המלך כדרך חשובה לפתרון סכסוכים וקידום השלום עם מדינות ערב. רוברט במסגרת זו היה אחראי ליצירת קשר עם מנהיגי ישראל והוא זה שעמד מאחורי הביקור של יצחק רבין במרוקו, בהשתתפותו של שמעון פרס בוועידת איפראן בשנת 1986 ומאחורי ביקוריהם של משלחות כלכליות ואישים מדיניים רבים מישראל.

רוברט פעל רבות למען יהדות מרוקו והקים מספר ארגונים שיסייעו בקידום השלום ובה בעת יקדמו את ההכרה בתרומתה הגדולה והחשובה של יהדות מרוקו לממלכה המרוקנית מצד אחד ולתקומתה ובניינה של מדינת ישראל מצד שני.

בברכתו של המלך הקים את ‘האיחוד העולמי של יהודי מרוקו’, איחוד שנועד ליצור גוף אחד מרכזי של יהודי מרוקו, שישמש במרוקו עצמה ובתפוצות. גוף זה ערך מספר כינוסים חשובים במרוקו, בישראל ובקנה שהובילו לקשרים גלויים בין ישראל למרוקו. בשנת 1955 הקים את ‘המרכז לחקר יהדות מרוקו’, מרכז אקדמי בעל שלוש שלוחות מרכזיות ברבט, פאריס ובאוניברסיטה העברית. מרכז זה מימן מחקרים רבים והעניק מלגות לימוד ומחקר לס’טודנטים יהודים ומוסלמים. בשנת 1974 יסד, יחד עם אנדריי אזולאי, לימים יועצו היהודי הקרוב של המלך חסן השני לאחריו מוחמד השישי, את ארגון ‘זהות ודיאלוג’ אשר ביקש לקדם את השלום בין ישראל לעולם הערבי ובה בעת לקדם את ההכרה בתרומתה הגדולה והחשובה של יהדות מרוקו לממלכה המוקנית וכן את תרומת של יהדות זו לתקומתה ובניתה של מדינת ישראל. במקביל לקידום עסקיו התמנה לתפקידים כלכליים ממלכתיים ועשה קיירה שירה ועתירת הישגים בקונצרת המלכותי  ONE, לצידו של דוד עמאר שהיה מנכ”ל הקונצרן. יחד פעלו לביסוס מקומה של יהדות מרוקו בקרב העם היהודי ולצירופה לקונגרס היהודי העולמי. 

רוברט היה נדבן גדול שנענה לבקשות רבות לסיוע ולעזרה לנזקקים לצד תרומות נדיבות לחוקרים ישראלים ולתלמידי מחקר מרוקאים מוסלמים במרוקו, בישראל ובצרפת, תמיכה שנועדה להעמיק ולקדם את המחקר על יהדות מרוקו. במהלך חייו כתב ספרים ומחקרים רבים, מרביתם נוגעים ליהדות מרוקו וסייע רבות לקידום המחקרים הבלשניים של פרופסור משה בר-אשר העומד בראש האקדמיה ללשון העברית. תרם גם לבית התפוצות באוניברסיטת תל-אביב ולאוניברסיטה העברית. בדצמבר 2006 זכה לקבל את התואר עמית כבוד מהאקדמיה ללשון העברית.

תרומה נוספת שלו, היה חלקו המרכזי בשנת 1992 בהעלאת עצמות הנספים באניית המעפילים “אגוז” בסיועו של השר רפאל אדרי.

בשני העשורים האחרונים של חייו, לאחר פרישתו לגמלאות, המשיך לפתח את עסקיו הפרטיים אך יותר מכל התמקד בעיסוקים שהיו קרובים לליבו: תקשורת, ההיסטוריה של יהדות מרוקו ונדבנות.

בשנת 2015 עלה רוברט סופית לישראל והתגורר ברמת השרון. הלך לעולמו בשנת 2018 בהיותו בין 82 ונטמן בבית העלמין באשדוד לצד הוריו.

סיפור חייו ואישיותו המיוחדת שזורים כחוט השני בתולדותיה ובמורשתה של יהדות מרוקו. היה גנטלמן ואיש סוד בגינם זכה להוקרה ואמון רב מצד אישים ומנהיגים בארץ ובחול. איש של טוב ונתינה, אמון ומסירות, דרכי נועם ואהבה.